<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף יט.</h2>
וששאלתם ביהודי עם הארץ שבא לגרש אשתו ואמרו לו ב"ד שיפרע לה כתובתה ואמר שלא הבין כשקרא החזן הכתוב' והמתנה ולא הבין התנאים. ואמר ששאלו את ה"ר מאיר ז"ל והשיב דשומעין לו, והוא אומר דאין שומעין לו דחזקה שהעדים הודיעוהו בעל פה ועל פיו חתמו. שאם אין אתה אומר כן לא הנחת [כתובה] על עמי הארץ ולא על הנשים דכולן יטענו כן ואין אלו אלא דברי תימה אבל מה אעשה שכבר הורה זקן יושב בישיבה חכם עם איש שיבה.
<h2>דף כב.</h2>
אשה שאמרה לבעלה שהיא נדה ואחר כך אמרה שמשחקת היתה אינה נאמנת וצריך לפרוש הימנה. ואם נתנה אמתלא לדבריה למה אמרה כן טהורה.
<h2>דף נט:</h2>
אמרינן בירושלמי [כתובות פ"ה ה"ו] גרושה שילדה תאומים אין כופין אותה להניק שניהם אלא מניקה אחד ושוכר הבעל מניקה לאחר.
המדיר אשתו מלעשו' מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי זימה. וכן כל אשה רוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו הכוס ומצעת לו את המטה ועומדת ומשמשת בפניו כמו שתתן לו מים או כלי או תטול שום דבר מלפניו וכיוצא בדברים אלו אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו ובפני בנו.
<h2>דף ס.</h2>
שמעתי בשם ה"ר יו"ט אל שבילי שהורה הלכה למעשה באחד שקדש אשה מינקת על מנת שלא יכנוס בתוך זמן היניקה ואחר זמן באו לפניו לשאול אם יכולין לכנוס תוך זמן היניקה כיון שכבר קדש ושלח בשביל הילד היונק וראה שהי' חזק וברי' (ואמרה) [ואמר] שיוליכו הילד לשלש נשי' חכמות ויבחנו אותו שלש' ימי' בלא יניקה באכילה ושתי' ואם יכול לסבול בלא יניקה שהו' מותר מפני שיש חשש שמא יבא הוא או היא למכשול.
<h2>דף ס:</h2>
תניא בתוספת' [כתובות פ"ה ה"ג] הרי שרצתה אשה להניק בן חברתה עם בנה הבעל יכול לעכב ואינו מניחה להניק אלא בנה לבד.
<h2>דף סא.</h2>
נדה שאינה יכולה לטבול מפני הצנה ומפני סכנה ושהמים רחוקים ושאינן יכולין לעזוב את המקום ולילך למקום אחר לא מצינו לה תקנה כל עיקר לבעלה אלא בטבילה. אבל להשתמש בבית ולהיות עושה כל מלאכות והיא נוגעת הכל והכל נוגעין בה ולהתפלל ולנהוג כל טהרות בעלמא אף על פי שלא טבלה תעשה כל כך ומותרת ומותרין בה אבל לבעלה הזהרו והזהירו שלא יבא עליה עד שתטבול.
המשמרת ימי נדתה לא תבשל לבעלה ולא אופ' ולא מרקדת ולא תציע את המטה ולא תשקנו מים. ולא תפנה מים מכלי חרש למה שהיא מטמא בכל צורך.
<h2>דף סא:</h2>
המדיר אשתו מלעשו' מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי זימה. וכן כל אשה רוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו הכוס ומצעת לו את המטה ועומדת ומשמשת בפניו כמו שתתן לו מים או כלי או תטול שום דבר מלפניו וכיוצא בדברים אלו אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו ובפני בנו.
<h2>דף סג:</h2>
וששאלתם אשה שישבה עם בעלה שני' הרבה ויש לה בני' ממנו ואמר' מאיס עלי אם כופי' אותו לגרש אם לאו. תשובה אל ה"ר אשר ב"ר יחיאל ז"ל ואמר כך וזהו לשונו. אף על פי שרבינו משה ז"ל כתב דכי אמרה מאיס עלי שכופין אותו להוציא ר"ת ורבינו יצחק ז"ל כתבו שאין כופין אותו. והביאו ראיות חזקות וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא למה נכניס ראשינו בין ההרים הגדולים ולעשות גט מעוש' שלא כדין ולהתיר אשת איש. ועוד כי בעונותינו בנות ישראל פרוצות ואיכא למיחש שמא תתן עיניה לאח' וכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל. ועל להבא אני כותב אבל לשעבר אם סמכו על דברי רבינו משה מה שעשה עשוי ותהיה מגורשת.
<h2>דף עב.</h2>
וטעמא דנדה אינה מברכת על שבעה נקיים שלה שהוא מדאוריתא דכתיב וספרה לה כמו שאנו מברכין על ספירת העומר משום דאי חזייא בתוך ימי ספירתה סותר' כל מה שספרה.
<h2>דף פה.</h2>
לרב יהודאי. ומאן דרגיל לאפוקי הזכרת השם לבטלה פסול בשבועה והוא בכלל הא דתנן ושכנגדו חשוד על השבועה ואמרינן [כתובות פ"ה ע"א] ההיא איתתא דאיתחייבא שבועה בי דינא דרבא אמר' ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה. ומפרשי רבנן דהות חזיא לה דהו' מפק' שם שמים לבטלה.
<h2>דף צח.</h2>
אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות הורה הגאון שאין לה מזונות בית דין עד שתשבע שהרי זו באה ליפרע מן היתומים ולא תפרע אלא בשבועה.
<h2>דף קז.</h2>
אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות הורה הגאון שאין לה מזונות בית דין עד שתשבע שהרי זו באה ליפרע מן היתומים ולא תפרע אלא בשבועה.
